״קפצתי״ לדרום קוריאה. משתמש במילה הזו משום שטיול לקוריאה לא היה מעולם חלום מוצהר שלי. אבל, מכיוון שחזרתי לקיושו אחרי שלושה חודשים ומכיוון שראיתי שיש הפלגה מפקאוקה לבוסון – דרום קוריאה חשבתי לעצמי שיהיה נחמד להכיר מדינה חדשה. בלי ציפיות ובלי יותר מדי תוכניות למעט התאריכים והמסלול הכללי עליתי להפלגה שיצאה ב – 12:00 בצהריים והגיעה בשעות הערב לקוריאה. מהתחלה
יפן ותרבותה העשירה שולחת אלינו גם מילים וביטויים שפרשנותם רחבה ומסתורית ושמסייעים לנו, כמו מורה זן חכם, בשילוב שבין רמזים והנחיות לפעולה, להמשיך במסע החיפוש שלנו לסוד החיים הבריאים, הארוכים, השלווים, הנוכחים, השמחים וששווה לחיות אותם. איקיגאי הוא אחד הביטויים האלו. פרשנות אחת לביטוי היא ש-איקיגאי הוא הסיבה להתעורר בבוקר. אפשר להרחיב את זה ל: השמחה להיות תמיד עסוק, אומנות
מניח שאתם.ן חשים וחשות, כמוני, שנעשה מאתגר יותר להסתובב בעולם. מזג האוויר מקצין, יעדים הופכים להיות צפופים (עד שקהילות, ערים ומדינות נמצאות במגמה של הגבלת תיירות) וגם האפשרות לטייל ״מחוץ״ לעונה מטשטשת כי רבים יותר מגלים אותה. מי שקרוב לגילי לפחות נהנה ממסעות בעולם שהיה צפוף פחות, פשוט יותר וללא רשתות חברתיות, AI, וייז וטלפונים ניידים. מעבר לאתגרי הטיול בעולם
אחת החוויות החזקות של מסע היא שפתאום עיר, כפר, מקום או דמות פוגשים אותך ופשוט מרימים אותך. בקוואלה הכל נפגש לי בטוב. בודהה אמר שהתודעה נצבעת במצבים שפוקדים אותה. להיות במסע זה להיות דף חלק שמאפשר להתרחשויות לצבוע אותך ולחשוף אותך לחוויות, מחשבות, ריגושים ותובנות. זה אומר הרבה שוטטות, זה אומר הרבה סקרנות ופתיחות, זה אומר הרבה מיידנפולנס והתבוננות וזה אומר
אחרי יום התאקלמות באתונה (בכל נסיעה אני משתדל לאפשר יום יומיים של התאקלמות – הסתגלות נינוחה) עליתי על מעבורת Bleu Star לאי סירוס. מעבורות Bleu Star חקוקות בזכרוני מכמעט 40 שנים של מסעות ליוון ומאד מרגש לראות שהן עדיין מפליגות, באותה מתכונת, עם אותם מזנונים וסידורי ישיבה ואותם תהליכי עליה, ירידה, עגינה והפלגה. העידן הדיגיטאלי מאפשר לדלג על סוכנויות הכרטיסים
אנחנו לא נולדים פעם אחת ולא מתים פעם אחת. וגם לא חיים פעם אחת. נכון, יש את שני הקצוות ״הרשמיים״. זה שמקנה לנו תעודת לידה וזה שמשלח אותנו עם תעודת פטירה. אבל, האם רק מה שרשמי קובע? בין הקצוות האלו ישנם אלפי לידות ומיתות. לידתם ומותם של יום, של רגע, של אהבה, של עבודה של חוויה. יציאה למסע נוודות היא
חלק נכבד מעמודי מדריכי הטיולים לאירופה מוקדש לכנסיות, קתדרלות ומנזרים. חלק נכבד מעמודי מדריכי הטיולים ליפן מוקדש למקדשים בודהיסטיים ואלו של דת השינטו. במסרות החינוך היהודי לימדו אותנו להרגיש לא שייכים במקרה הטוב לכל מה שהוא לא בית כנסת ואשמים במקרה המחמיר יותר בכל אינטראקציה שלנו עם הנ״ל. כך תמיד כניסה לכנסיה ובייחוד בשעת תפילה הציפה בי את אותה תחושת
מיינדפולנס הוא תשומת לב מודעת ומכוונת. אני המודע בוחר לשים לב להבדיל מהאפשרות שמישהו אחר (או מחשבותי ורגשותי הלא מודעות) יחליט לאן תלך תשומת הלב שלי. אני מכוון את תשומת הלב באמצעות התודעה והחושים למה שחשוב לי/נבחר עלי ידי באותו הרגע. כל זאת ברגע הזה (לא מחשבות על המסלול של מחר…) וללא שיפוטיות. תשומת לב היא סופר פאוור לחיים שלנו.
מזג האוויר הוא מרכיב מרכזי בהשפעתו על הלך הרוח וחווית המסע. לא סתם מסורת כתיבת שירי ההיקו מחייבת הכללת מילה עונתית בכל שיר. תגידו גשם ותדעו מה האווירה והרגש שבו שאתם נמצאים. למסעות מחוץ לעונת התיירות יש יתרונות רבים. אין צפיפות, מחירים נוחים והרגשה מקומית. החסרון הוא שכאשר נוסעים בחורף יהיו ימים גשומים וחלק מהם גם סוערים. על מנת להינות
אחרי ההתלהבות מאמש, יום שיטוט בשמש, ברחובות שלא נגמרים, באיטיות ובתשומת לב. להקפיא את הזמן שספון בין קירות הבתים. זה מה שראיתי. אחרי התמונות טיפ למחפשי השקעה בפורטוגל. ולפני שנפרדים מסטובל. למחפשי הנדל״ן מסתבר שהעיר היא יעד מבוקש. קרובה ונגישה לליסבון מצד אחד ונחשקת על ידי נופשים פורטוגליים מצד שני. מחירי הדירות פה עולים ונראה שהביקוש רק יגבר.
© 2025 כל הזכויות שמורות לזיו סגל
