חלק נכבד מעמודי מדריכי הטיולים לאירופה מוקדש לכנסיות, קתדרלות ומנזרים. חלק נכבד מעמודי מדריכי הטיולים ליפן מוקדש למקדשים בודהיסטיים ואלו של דת השינטו. במסרות החינוך היהודי לימדו אותנו להרגיש לא שייכים במקרה הטוב לכל מה שהוא לא בית כנסת ואשמים במקרה המחמיר יותר בכל אינטראקציה שלנו עם הנ״ל. כך תמיד כניסה לכנסיה ובייחוד בשעת תפילה הציפה בי את אותה תחושת
מיינדפולנס הוא תשומת לב מודעת ומכוונת. אני המודע בוחר לשים לב להבדיל מהאפשרות שמישהו אחר (או מחשבותי ורגשותי הלא מודעות) יחליט לאן תלך תשומת הלב שלי. אני מכוון את תשומת הלב באמצעות התודעה והחושים למה שחשוב לי/נבחר עלי ידי באותו הרגע. כל זאת ברגע הזה (לא מחשבות על המסלול של מחר…) וללא שיפוטיות. תשומת לב היא סופר פאוור לחיים שלנו.
מזג האוויר הוא מרכיב מרכזי בהשפעתו על הלך הרוח וחווית המסע. לא סתם מסורת כתיבת שירי ההיקו מחייבת הכללת מילה עונתית בכל שיר. תגידו גשם ותדעו מה האווירה והרגש שבו שאתם נמצאים. למסעות מחוץ לעונת התיירות יש יתרונות רבים. אין צפיפות, מחירים נוחים והרגשה מקומית. החסרון הוא שכאשר נוסעים בחורף יהיו ימים גשומים וחלק מהם גם סוערים. על מנת להינות
אחרי ההתלהבות מאמש, יום שיטוט בשמש, ברחובות שלא נגמרים, באיטיות ובתשומת לב. להקפיא את הזמן שספון בין קירות הבתים. זה מה שראיתי. אחרי התמונות טיפ למחפשי השקעה בפורטוגל. ולפני שנפרדים מסטובל. למחפשי הנדל״ן מסתבר שהעיר היא יעד מבוקש. קרובה ונגישה לליסבון מצד אחד ונחשקת על ידי נופשים פורטוגליים מצד שני. מחירי הדירות פה עולים ונראה שהביקוש רק יגבר.
יש מי שאוהבים להתחיל את המסעות שלהם במרכז הרעש והמולה. במקומות הכי מבוקשים על ידי התיירים בהכוונה מונוטונית של מדריכי הטיולים. אני מעדיף אחרת. בדרך כלל תקופה שלפני מסע היא עמוסה. סידורים, הכנות לימי החזרה שתמיד מאתגרים במעבר מחופשה לשגרה, תהליך ההגעה ליעד שמתחיל במצפה רמון, עובר דרך נתב״ג ואז טיסה ונסיעה מקומית, קצת השפעה של הפרשי שעות (קצת במקרה
אתמול נזכרתי בימים שהייתי בעל טורים ועורך פיננסי ב״גלובס״ (1995-2014), אחראי על פיתוח המרכיבים והתכנים הפיננסיים של האתר וכותב על ניתוח טכני והתפתחות עולם ההשקעות המקוונות למשקיעים עצמאיים שהיה בראשיתו (שוואב היתה החברה הראשונה שהציעה השקעות מקוונות). היו לי מגוון טורים בינהם ״קליק מהבית״ שבו לימדתי משקיעים עצמאיים על אתרים וכלים ברשת. הייתי טס פעמיים בשנה לארצות הברית לכנסים וסמינרים
זרות מגלה לנו את הגבולות שאנחנו סוחבים איתנו בכל מקום. את מה שאמרנו לעצמנו שאנחנו לא ואת כל מסנני השיפוטיות וההעדפות שצברנו. השתמשו במתקפות של רגש הזרות לקלף מעליכם את הגבולות האלו ולגלות את האחדות שמסתתרת מאחוריהם. חייכו אל הזרות ותנו לרגש לקחת אתכם לעולמות של חיבור וגילוי. קשקאיש, פורטוגל, פברואר 24 זרות במסע היא אתגר והזדמנות. זרות יכולה להגביר
© 2024 כל הזכויות שמורות לזיו סגל
