גני האבנים – זן היפנים שכולנו אוהבים כוללים מספר סלעים שמסביבם מעגלים גרופים בחצץ. מתפשטים ויוצרים מרחב. פעמים רבות שואלים אותי איך מיינדפולנס, מדיטציה, זן, מרחב ונשימות באמת יכולים לשנות משהו. תחשבו על גן הזן. אתם מגיעים למקדש, יושבים על מדרגת עץ ומביטים בגן. סלעים וחצץ מגורף. מה קורה אז? עולים בכם רגשות, תובנות והבנות. מתוך השקט המינימליסטי שיש בו
מי לא רוצה חופש? כולנו. חופש לנהל את חיינו, חופש כלכלי, חופש הביטוי, חופש הבחירה, חופש מדאגות. אבל, חופשה הופכת את החופש למשהו תחום בזמן ומכך נובעות שתי מועקות: הפרדה מלאכותית בין זמן בו אני חופשי לזמן בו אני לא חופשי. נוצרת מועקה לקראת סיום החופשה והחזרה למירוץ החיים. העמסת ציפיות על אותו פרק זמן שמכונה ״חופשה״. אנחנו חוסכים לחופשה,
דמיינו את הסיטואציה הבאה: האיש שהמציא כלים שאתם משתמשים בהם כל יום למסחר, האיש שכתב פרק בתנ"ך של הניתוח הטכני המודרני, קם יום אחד ואומר: "טעיתי. כל זה לא עובד". זה בערך מה שקרה בשנת 1987. ג'. וולס ווילדר, האיש שמאחורי ה-RSI, ה-ADX וה-MACD (לא המציא את ה-MACD אך תרם רבות לפיתוחו), פרסם ספר מרתק שמתחבר גם להרבה מתפיסת עולמי
אנחנו עוצמים עיניים, שואפים ונושפים ויוצאים למסע. מה הן אבני הדרך של המסע? היכן הגוף והתודעה נפגשים בו? איך גמישות מנטאלית תומכת בגמישות גופנית? אפשר לגשת למסע המדיטציה מבלי לענות לשאלה. גישת הסוטו זן: ״רק לשבת״. עצב העובדה שאנחנו מיצרים מרחב חיצוני ופנימי של שלווה מאפשרת לקסם לקרות. אבל, פעמים אנחנו זקוקים לסימנים ותיקוני דרך בעודנו מגששים באפילה. לדעת פחות
***לקראת ריטריט Rastoni*** "החופש זמין בכל נשימה. אינך צריך לנסוע לשום מקום כדי לפגוש אותו" תיך נאת האן רבים חולמים על או יוצאים לחופשה בתקווה להשיג הפוגה קצרה מהלחץ והעומס. כמה ימים של ים, טבע או עיר זרה ואנחנו נושמים, לכאורה, סוף-סוף לרווחה. לכאורה משום שגם בחופשה אנחנו לוקחים איתנו מחשבות, דאגות, FOMO, תבניות מנטאליות וכמובן את כל אמצעי התקשורת
מיינדפולנס הוא תרגול ואורח חיים של נוכחות בהווה, במה שקורה ושל מודעות לרגשות, לתחושות ולסביבה ללא שיפוט. תרגול מיינדפולנס מגביר שלווה וריכוז, מאפשר ראיה רחבה ובהירה יותר של מצבים ואפשרויות, חקירה והכרות עצמית, שינוי וריפוי, בחירה של תגובות ופעולות נכונות יותר ובסופו של דבר השפעה על חווית החיים והדרך שבה אנחנו מתנהלים בהם. כל אחד ואחת יכולים ללמוד ולתרגל מיינדפולנס
לקראת הריטריט: ״מסע במונטינו״ הנה 5 הסברים על מהות החוויה. מוזמנים.ות לפנות אלי לכל שאלה נוספת ובירור. מה קורה בריטריט? ריטריט זו מילה שמייצגת יצירת מרחב של זמן, שקט, התבוננות והתחדשות. חוויה ייחודית שמרכיביה הם התוכן והתהליך שעוצבו על ידי המורה, המשתתפים, המקום, מזג האוויר והרכב הייחודי שלהם. בריטריט ״מסע במונטינו״ אנחנו יוצאים למסע אישי שמתחיל בהשקטה, התכנסות ובחינה של
יפן ותרבותה העשירה שולחת אלינו גם מילים וביטויים שפרשנותם רחבה ומסתורית ושמסייעים לנו, כמו מורה זן חכם, בשילוב שבין רמזים והנחיות לפעולה, להמשיך במסע החיפוש שלנו לסוד החיים הבריאים, הארוכים, השלווים, הנוכחים, השמחים וששווה לחיות אותם. איקיגאי הוא אחד הביטויים האלו. פרשנות אחת לביטוי היא ש-איקיגאי הוא הסיבה להתעורר בבוקר. אפשר להרחיב את זה ל: השמחה להיות תמיד עסוק, אומנות
״ אני רואה ירח וכוכבים במעגלותיהם ואני חש משמעותם, ונדמה לי שאני נוסע אתם, לא חשוב לאן.״ הרמן הסה – נדודים כוכבים, פרט להיותם מרגשים ומפעימים, מעודדים אותנו להתבונן במקומנו ביקום, בחלומות ובשאיפות שלנו ובנקודות האור בחיינו. במסורת הזן לכוכבים יש מספר משמעויות: הכוכבים נמצאים בשמים והתבוננות בשמים היא בעלת איכויות משל עצמה: בחודש אוגוסט מגיעים המונים לצפות בכוכבים במצפה
מדיטציה היא מסע של התודעה לשלווה, מיקוד, הבנה, התחדשות וריפוי. המסע יכול להיות בישיבה, בהליכה ובהדרגה המדיטציה תהיה נוכחת וחלק בכל התרחשויות החיים. במסורת הזן מתוארת מדיטציה כ-רק לשבת. שבו על כרית, עצמו עיניים, נשמו, שימו לב והקסם יתחיל. זו אכן דרך טובה להתחיל במסע. מתי בחיים אתם ״רק יושבים.ות״, רק נושמים.ות ושמים.ות לב? למדוט זה ללמוד לעצור וליצור מרווח.
