גני האבנים – זן היפנים שכולנו אוהבים כוללים מספר סלעים שמסביבם מעגלים גרופים בחצץ. מתפשטים ויוצרים מרחב. פעמים רבות שואלים אותי איך מיינדפולנס, מדיטציה, זן, מרחב ונשימות באמת יכולים לשנות משהו. תחשבו על גן הזן. אתם מגיעים למקדש, יושבים על מדרגת עץ ומביטים בגן. סלעים וחצץ מגורף. מה קורה אז? עולים בכם רגשות, תובנות והבנות. מתוך השקט המינימליסטי שיש בו
מי לא רוצה חופש? כולנו. חופש לנהל את חיינו, חופש כלכלי, חופש הביטוי, חופש הבחירה, חופש מדאגות. אבל, חופשה הופכת את החופש למשהו תחום בזמן ומכך נובעות שתי מועקות: הפרדה מלאכותית בין זמן בו אני חופשי לזמן בו אני לא חופשי. נוצרת מועקה לקראת סיום החופשה והחזרה למירוץ החיים. העמסת ציפיות על אותו פרק זמן שמכונה ״חופשה״. אנחנו חוסכים לחופשה,
גם כוס הוויסקי השלישית שנמרוד שותה וענת שיושבת לצידו על הספה ומחבקת אותו לא מצליחים למחוק את תוגת הדד ליין שניתן לו. בעלי המניות לוחצים על נמרוד לקדם את ההנפקה. שווקי המניות בשיא וענף תעשיית החלל לוהט כמו מבער של רקטה. שתי קרנות ההון סיכון שהשקיעו בחברת ״שומרי הפלנטה״ רוצים לממש את ההשקעה. נמרוד, שהקים את החברה לפני 5 שנים
אנחנו עוצמים עיניים, שואפים ונושפים ויוצאים למסע. מה הן אבני הדרך של המסע? היכן הגוף והתודעה נפגשים בו? איך גמישות מנטאלית תומכת בגמישות גופנית? אפשר לגשת למסע המדיטציה מבלי לענות לשאלה. גישת הסוטו זן: ״רק לשבת״. עצב העובדה שאנחנו מיצרים מרחב חיצוני ופנימי של שלווה מאפשרת לקסם לקרות. אבל, פעמים אנחנו זקוקים לסימנים ותיקוני דרך בעודנו מגששים באפילה. לדעת פחות
***לקראת ריטריט Rastoni*** "החופש זמין בכל נשימה. אינך צריך לנסוע לשום מקום כדי לפגוש אותו" תיך נאת האן רבים חולמים על או יוצאים לחופשה בתקווה להשיג הפוגה קצרה מהלחץ והעומס. כמה ימים של ים, טבע או עיר זרה ואנחנו נושמים, לכאורה, סוף-סוף לרווחה. לכאורה משום שגם בחופשה אנחנו לוקחים איתנו מחשבות, דאגות, FOMO, תבניות מנטאליות וכמובן את כל אמצעי התקשורת
״קפצתי״ לדרום קוריאה. משתמש במילה הזו משום שטיול לקוריאה לא היה מעולם חלום מוצהר שלי. אבל, מכיוון שחזרתי לקיושו אחרי שלושה חודשים ומכיוון שראיתי שיש הפלגה מפקאוקה לבוסון – דרום קוריאה חשבתי לעצמי שיהיה נחמד להכיר מדינה חדשה. בלי ציפיות ובלי יותר מדי תוכניות למעט התאריכים והמסלול הכללי עליתי להפלגה שיצאה ב – 12:00 בצהריים והגיעה בשעות הערב לקוריאה. מהתחלה
המסע הרוחני לריפוי כאב וסבל ויצירת תנאים לחווית מציאות בהירה, משוחררת ומאושרת מאותגר על ידי ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות. גירויי החושים ואפשרויות הבריחה מ״הבית״ – מעצמנו גוברים וכלים מניפולטיביים משתלטים עלינו. הצורך בתרגול מיינדפולנס ואימון רוחני גובר עוד יותר על מנת להישאר בבית, להיות מי שאנחנו ולא להיגרר משם למקומות שאינטרסים מסחריים מושכים אותנו אליהם. במאמר זה נצא למסע מתמשך אל
לא בכדי תרגול ויישום מיינדפולנס הפכו להיות להיט עולמי. מדובר בכלים מעשיים, נגישים, זולים, יעילים עם תוצאות מוכחות. כמובן שלא מדובר בנוסחאת קסם והמילה תרגול היא בסיס להתפתחות ולשינוי. אבל, עם תוצאות שכבר אף אחד לא מתווכח.ת עליהן נראה שהתעלמות מקסם המיינדפולנס היא החמצה אחת גדולה. רגע לפני שאנחנו נכנסים לעידן ה – AI למיינדפולנס תפקיד חשוב גם בשמירה על
מיינדפולנס הוא תרגול ואורח חיים של נוכחות בהווה, במה שקורה ושל מודעות לרגשות, לתחושות ולסביבה ללא שיפוט. תרגול מיינדפולנס מגביר שלווה וריכוז, מאפשר ראיה רחבה ובהירה יותר של מצבים ואפשרויות, חקירה והכרות עצמית, שינוי וריפוי, בחירה של תגובות ופעולות נכונות יותר ובסופו של דבר השפעה על חווית החיים והדרך שבה אנחנו מתנהלים בהם. כל אחד ואחת יכולים ללמוד ולתרגל מיינדפולנס
לקראת הריטריט: ״מסע במונטינו״ הנה 5 הסברים על מהות החוויה. מוזמנים.ות לפנות אלי לכל שאלה נוספת ובירור. מה קורה בריטריט? ריטריט זו מילה שמייצגת יצירת מרחב של זמן, שקט, התבוננות והתחדשות. חוויה ייחודית שמרכיביה הם התוכן והתהליך שעוצבו על ידי המורה, המשתתפים, המקום, מזג האוויר והרכב הייחודי שלהם. בריטריט ״מסע במונטינו״ אנחנו יוצאים למסע אישי שמתחיל בהשקטה, התכנסות ובחינה של
