יסודות רוחניים הם אלו שלוקחים אתכם קדימה ועוזרים לכם להתמודד עם מצבים קשים, רגשיים ותפעוליים. הם הנחיות ואפליקציות תודעתיות שאתם חיים לפיהם. אפשר להתייחס אליהם כאל חטיפי אנרגיה רוחנית שיעזרו לכם במסע. אלו הם הקווים הרוחניים למסע אותם הנחתי אתכם לרשום בתחילת היומן ועליהם עוברים בכל יום על מנת שיהיו לצדכם.ן בהתרחשויות המתפתחות. התייחסו לחוזק רוחני כמו אל חוזק גופני. אימון ה״שרירים הרוחניים״ יועיל לנו ברגעים הקשים של המסע ויתרום לחוויה של הרגעים היפים. כמובן שתזונה נכונה ושמירה על הבריאות והכושר נחוצים במקביל.
חטיפי אנרגיה רוחנית שאספתי
הראשון שארצה להציג הוא הציטוט המופלא, שאני לא זוכר מאיפה לקחתי אותו: ״ציפורים בשמיים לא סוחבות מזוודות״. המשמעות היא שאנחנו צריכים לנסוע עם משקל קל. משקל קל במטען, משקל קל של מה שאנחנו לוקחים אתנו בתודעה ובציפיות ומשקל קל של התכנונים.
השני היא ההבנה שגם תקלות הן החיים, לא רק חוויות ״מושלמות״. במסעות, כמו בחיים, מתרחשים אירועים לא נעימים. מזג אוויר, עיכובים, חדרי מלון ואתרים שלא כפי שציפינו, שיבושים בדרכים, ענייני בריאות, צרות שמגיעות מהבית ועוד מיני עניינים. הנטיה האנושית היא להתבאס, לשאול למה ״מקלקלים לי את הנסיעה״ ולייחל שרק חוויות טובות יהיו בה. נטיה זו מעצימה את הסבל שכן היא מוסיפה מימד אישי לתקלות שממילא קורות.
הדרך הטובה ביותר היא לחייך אל ה״תקלות״ ולהבין שגם הן החיים. יין ויאנג. לילה ויום. החיים הם לא רק רגעי האושר וההנאה הצרופה. החיים הם הכל. ברגע שלא ניאבק ב״הכל״ הזה הוא יכביד פחות ויחלוף מהר יותר. אנחנו לא יכולים להשפיע על איחורי הטיסות, על ניקיון המלונות, על מזג האוויר ולעיתים גם על מצב הרוח שלנו (כאן אפשר אבל לעשות עבודה) שמתעכר דווקא כשהגענו אל הכפר היווני שחלמנו עליו. אנחנו יכולים להכיל את הזרימה שלהם, לראות בהם חברים למסע ואפילו כחלק מהלמידה וההתפתחות שלנו.
החטיף השלישי הוא הכוונה לטייל מתוך נוכחות, זרימה והיפתחות לחוויה ולא מתוך תחושת הספק. העולם היום מעצים יותר ויותר את רגשות ה – FOMO ובצידן הצורך שלנו להיות מוכנים לענות לשאלות כמו: ״היית ב _____ ולא הלכת ל ______ ? חבל״. אנחנו לא חייבים דין וחשבון על הספקים ובכלל ולא חייבים לעשות וי על מקומות שרשומים במדריכי הטיולים ובאתרים כאתרי חובה. אנחנו אחראים לכך שבכל לילה, כשנלך לישון במלון או בהוסטל, נרגיש שהיה לנו יום של חוויה, התפתחות, למידה, נוכחות, משמעות, הנאה, שמחה וערך לעצמנו. זה יכול להיות מישיבה קבועה בבית קפה קטן כמו זה שמצאתי לי בבנסקו בבולגריה כשהשתתפתי בכנס הנוודים הדיגיטאליים השנתי. בית קפה פינתי שמשקיף לדרך הראשית היורדת ובו ביליתי שעות מדי יום. הזמנתי חברים וחברות שהכרתי להצטרף אלי לבית הקפה והוא נשאר בזכרוני כאחת מהחוויות הבולגריות הטובות שלי. לא תמצאו אותו באף מדריך רשמי של קתדרלות ופארקים. אבל במדריך המסע שלי הוא מונומנט.
ערך חשוב נוסף הוא השארת חותם אקולוגי מינימלי וכבוד למדינה ומי שמארחים אותנו. כשעליתי לרכבת ביפן והנחתי תיק אחד על המושב ותיק אחד לפני הבחנתי פתאום כמה מקום אני תופס לעומת היפנים שיושבים מהודקים כשהתיק שלהם מונח על ברכיהם. הרגשתי, גם בשל גובהי היחסי, שאני תופס יותר מדי מקום ומיד הצטמצמתי. מקפיד להשאיר אחרי את חדר המלון כך שיהיה מכבד למי שמנקה אותו ובכל מקום משתדל לכבד ולא לבלוט ובוודאי לא להזיק בצורה כלשהי.
גילוי מחייב לחרוג מהמוכר והידוע. עוד אבן דרך רוחנית. ריטריטיול – טיול קשוב מאפשר לעולם לצבוע את התודעה שלנו באפשרויות וצבעים חדשים, להרחיב ולהעמיק את הראיה ואת ההבנה שלנו. בכל פעם שאנחנו פשוט נפתחים למקום חדש ולא מוכר התודעה שלנו עוברת מתיחה. הסתובבו בעולם בתודעה של סקרנות ופליאה ותנו למסע ל״עסות״ אותה. קחו סיכונים. סיכונים לא חייבים להיות פיסיים. סיכון יכול להיות בחירה של מנה לא מוכרת מהתפריט, השתתפות באירוע מקומי שמזדמן לכם ואפילו בילוי של כמה שעות עם חבר מזדמן. סיכון יכול להיות נסיעה לכפר שנראה לכם מעניין מבלי שכתבו עליו במדריך או השתתפות בסדנת ציור קליגרפיה למרות שאף פעם לא ציירתם. בכל פעם שאתם אומרים לא לחוויה מסוימת כי היא ״לא מי שאתם״ תבדקו את האפשרות לאמר כן.
יש מי שעבורו נסיעה ליפן היא ״סיכון״. אני עוד לא חציתי אזור הנוחות לנסיעה עצמאית להודו. יש מי שעבורו זמן פנוי הוא מחוץ לאזור הנוחות. כל אחד ואחת עם החרדות והדאגות שלו. אנחנו לא משווים ולא שיפוטיים. בכל מסע שאלו את עצמכם.ן: האם אני מרחיב.ה גבולות או מחזק.ת גבולות. תשדלו להרחיב. אחרת אומנם חציתם ביקורת דרכונים אבל לא עברתם שוב גבול.
הצל, האגו ואני יצאנו לדרך. שימו לב! כשאנחנו יוצאים למסע, גם הצל שלנו – הפחדים שלנו וגם האגו השיפוטי שלנו וזה שחושב שהכל קשור אליו יוצאים איתנו למסע. תשומת לב היא הריפוי. מיינדפולנס. שימו לב מתי, כפי שיהודה פוליקר שר, יש צל כשאור בפנים. שימו לב מתי האגו מנתב אתכם.ן לפרשנות שגויה ומעיקה של המציאות. ואז, חייכו אליהם ותנו להם לחפש משהו אחר להתעסק איתו. אתם המשיכו בחוויה. מסע הוא הזדמנות מעולה לעבוד עם השדים והאגו. מכיוון שאנחנו לוקחים איזושהי הפוגה מחיי היום יום ומפנים מרחב, נוכל לשים לב אליהם יותר ופשוט לפזר אותם לאורך שבילי המסע. נפזר מחשבות, רגשות, התנהגויות, מפות מנטאליות ותפיסות מציאות שגויות שמקורן בצל ובאגו. אתם יכולים אפילו להכין לכם רשימה של כאלו, אפילו פתקים, ולייחד ימים שלמים במסע לתשומת לב אליהם ושחרורם הסימבולי והמנטאלי.
מדיטציה היא חברה אמיתית למסע. מדיטציה היא זמן של שקט, מיקוד, התבוננות, חקירה והבנה. תרגול מדיטציה באופן קבוע מאפשר לנו לקרוא לסדר את התודעה שלנו, להבין את מה שקורה לנו ומסביבנו, לזהות דפוסים מגבילים או שליליים ולשחררם או לעצב אותם מחדש כך שנוכל להתפתח, להכיל ולהתנהל מול חוויות פחות נעימות ולהיפתח לחוויות חדשות ומיטיבות.
לא חייבים מטרה מיוחדת לתרגול מדיטציה. היא פשוט תרופת על לתודעה. היא תעזור לנו לכוון ולתכנן את המסע שלנו, ליצור מצב תודעה של רגיעה ופתיחות, ליצור מרווח של רגיעה והתבוננות בין רצף ההתרחשויות, להתנהל עם קשיים ורגשות מעיקים שעולים ולשים לב למה שקורה איתנו ואיך אנחנו מתפתחים עם המסע. מדיטציה לא שוקלת גרם אחד, זמינה לנו בכל רגע שנחפוץ ומזכירה לנו תמיד את האפשרות לחזור לבית שבתוכנו. תרגול מדיטציה, כמו גם יוגה, באופן קבוע ובמהלך המסע, יאזנו, יטהרו, יקלו ויתעלו את נהר הרגשות שלכם למקומות טובים.
לבדות היא לא בדידות. אחד מהחששות השכיחים בקרב מטיילים ונוודים הוא החשש מנסיעה עצמאית – לבד. החשש הזה הוא גם ברמה התפקודית – להסתדר עם משימות המסע וגם ברמה המנטאלית – להיות בודד.ה.
פיתוח וטיפוח אהבה עצמית והבנה שלבדות אינה בדידות אם נדע להכיל ולהתפתח ממנה יאפשרו לנו גם ליזום מסעות עצמאיים וגם להתנהל מול רגעי העצבות שפוקדים אותנו. התודעה שלנו עמוסה בנרטיבים מעוררי תחושת בדידות: חגים, מזג אוויר, זוגות, משפחות וקבוצות חברים שחולפים על פנינו.
הבנה ותרגול של הפילוסופיה הבודהיסטית מסייעים לנו רבות בהתמודדות מול תחושת הבדידות. זה מתחיל בתרגילי אהבה עצמית וממשיך לתרגול ההבנה שאנחנו לא באמת לבד. אנחנו חלק ממערכת אחת שלמה ומחוברים לכל אלמנט ביקום הן ברמת התודעה (הקולקטיבית) והן בשאר הרמות האנרגטיות ויסודות היקום (מים, עץ, אש, מתכת, אדמה, אוויר).
כאשר אתם חשים רגש בדידות פשוט שבו בשקט במדיטציה, עצמו עיניים, תנשמו ותנו לרגש לעבור. שימו לב במהלך המסע לקשר שלכם לכל מה שקורה: ילדה קטנה חייכה אליכם ברכבת? החיוך הזה הוא חלק מתודעתכם וגופכם שכן פתאום אתם מרגישים טוב. טבח מיומן הגיש לכם מרק ראמן טעים במסעדה יפנית שכונתית? הוא, כל היסטוריית הלימוד וההתפתחות שלו, כל האנרגיה העולמית שבאה לידי ביטוי ברכיבים, כל מי שטרח להטיס אתכם עד יפן, כל מי ששילם עבור עבודתכם המקצועית, תשלום שממן את מסעותיכם, כולם כאן אתכם. זו האמת. תחושת הבדידות היא התניה. השתחררות ממנה היא מרכיב חשוב בדרך לתחושת החופש.
מחר יום חדש
פעמים רבות מסעות מייצרים חוויות פחות נעימות. למשל נסיעה של שעות באוטובוס צפוף עם מיזוג לא מספק בחודש אוגוסט חם ולח ואז הגעה למלון מאכזב ברחוב נטוש וזאת אחרי טיסה ארוכה וג׳ט לג שרחוק מלהתפוגג. ההבנה שרגשות חולפים פשוט מאפשרת לנו לזכור שמחר יום חדש. נתקלח, נלך לישון ומחר נקום לאפשרויות חדשות. לא חייבים לקחת איתנו את האתמול. הבנת חלוף הזמן ואיתו עונות השנה ועונות הרגשות שלנו היא ממתק מנטאלי משובח.
עכשיו תורכם.ן
הוסיפו לרשימה חטיפי אנרגיה רוחנית משלכם.ן. כלים, אמונות, משפטים ומיומנויות שמניעים מצב תודעה חיובי ושמח. השתמשו בהם במידה. זכרו: זה בסדר להיות עצוב. זה בסדר להרגיש בדידות. לא תמיד צריך להדוף ולהתמיר רגשות. הכלה היא תרופה טובה. הכלה אומרת שאנחנו נותנים מקום לרגש. לא בורחים ממנו אבל גם לא נאחזים בו או מזדהים איתו (אמרו: אני חש בדידות ולא – אני בודד) או מטפחים אותו (מספרים לעצמכם איך נגזר על עצמכם להיות בודדים, מוסיפים לכך אשמה כלפיכם ואחרים, מטבלים בכעס ובהצהרות עתידיות מקבעות: ״תמיד אהיה בודד.ה…״ ). תרגלו כלים שונים ותנו להם לבטא את עצמם במצבים שונים. כך אתם הופכים להיות המאסטרים של תודעתכם.
דברו איתי אם צריכים.ות חיזוק. נסיעה טובה