אנחנו נולדים עם הרכב ייחודי של קול, יכולות, כשרון ומשאבים. הם היסוד לתנועה שלנו בעולם. עם השנים הם מתכסים ונדחסים עמוק על ידי תהליכי עיצוב שנעשים על ידי הורינו, מורינו והחברה, על ידי התנסויות שיוצרות חותמים (״שריטות״, הרגלים שלא ניתן להיפתר מהם, רגשות ומחשבות שחוזרים על עצמם), על ידי האגו והגאווה, מסכות שאנחנו עוטים, אשליות שאנחנו משלים את עצמנו, ציפיות ושיפוטיות.
מסע לגילוי עצמי הוא מסע של הסרה ושחרור כל הצעיפים שמסתירים את עצמנו מאיתנו. יכול להיות שהוא יוביל אותנו אל ״הקול הייחודי, היכולות, הכשרון והמשאבים״ הטהורים איתם נולדנו ויכול להיות שהוא ייקח אותנו גם מתחת לשכבה שלהם, להבנות ותחושות ריקות ופתוחות יותר. בכל מקרה, בשביל לצאת למסע צריך להתחיל להסיר צעיפים ולהיות פתוחים להרפתקה.
המסע מאפשר לנו :
להשתחרר ולהיפטר ממה שמרחיק אותנו מהחיים שטובים לנו ובכלל – מעודף משקל…
לחשוב מחדש על הדרך שהכי מתאימה לנו. כל עוד אנחנו לא יודעים מי אנחנו לא נדע מה הדרך שמתאימה למי שאנחנו.
לקחת שליטה מחודשת על הביטוי של מי שאנחנו ולפתח מנגנוני הגנה מהכוחות שמרחיקים אותנו משם.
מצד אחד פעמים נדרש מסע ארוך בשביל לגלות את ה"אני האמיתי". מצד שני הוא נמצא בתוכנו ואיתנו תמיד. קראו את הציטוט הבא:
"אנשים נוסעים להתפעל מפסגות ההרים, מגלים גדולים בים, מנפתולי הנהרות בדרכם אל האוקינוס, מתנועתם המעגלית של הכוכבים אבל הם חולפים ליד עצמם ללא השתהות" st.Augustine
הדיאלוג בין הכל לקול ולכלום
תלמיד שאל את מורה הזן ג׳ושו: מה הוא האני האמיתי?
ענה לו ג׳ושו: אם זו שאלתך, מהו האני שאינך סובלו?
לפי ג׳ושו, ההנחה שיש אני אמיתי טומנת בחובה את ההנחה שיש אני מזויף. אבל, אם לא נגביל את עצמנו לא יהיה בנו דבר שאינו הדבר הנכון. מסע לגילו האני האמיתי הוא מסע של השקטה והרחבת גבולות.
כתבה שפורסמה במגאזין טיים ב – 2006 הבהירה שלאחר 100 שנות מחקר במדעי המוח לא נמצא המקום, במוח הפיסי שבו נמצא ״העצמי״ ושהוא איננו קיים.
כך, לא רק התפקידים והתדמית שלנו הם זמניים וחולפים, גם תחושת העצמי מוטעית בבסיסה. אנחנו מזהים את עצמנו עם צורות ההתנהגות שלנו, עם האופן בו התרגלנו לפעול, להבין ולחשוב. הגוף, המחשבות והרגשות וה״אישיות״ שלנו נדמים לנו כשלנו וכעצמנו.
העמקת הבנתם מלמדת אותנו שהם זמניים ופתוחים לשינוי.
העצמי הוא משהו שמתעדכן מרגע לרגע. אנחנו מזדהים עם חלקים מסוימים מההתנסויות שלנו ולוקחים בעלות על הרגשות, האמונות והפרשנויות שלנו כאילו הם אני. השקפה זו גם מובילה לטעות הנפרדות: ״אני והם״ כאשר בפועל קו ההפרדה הוא דמיוני.
העדר עצמי זה לא הכחשה של החוויה אלא הפסקת ההזדהות איתה. זה לחוות את החיים בלי לקרוא להם אני ושלי. אם נסיר את ההזדהות עם חוויה כל חוויה רגעית היא רק מה שהיא. חוויה רגעית.
אחד מציטוטי הזן המרכזיים בלימוד תהליך הבנת העצמי, ציטוט שמתחבר גם לחווית המסעות, הוא של מאסטר דוגן:
״ ללמוד את דרך הבודהה פרושו ללמוד את עצמך
ללמוד את עצמך פרושו לשכוח את עצמך
לשכוח את עצמך פרושו להיות מואר על ידי הדברים כולם
להיות מואר על ידי הדברים כולם פרושו להשיל גוף-נפש שלך ושל כולם״
עכשיו תחשבו על מסע ״ריטריטיול״:
בשלב הראשון תתרגלו להשאיר את כל ההגדרות והתפיסות שלכם על עצמכם בבית. זה לא קל ולא קורה באחת. אתן בהמשך שני תרגילים.
בשלב השני אנחנו נפתחים לאפשרויות חדשות מאלו שמתגלגלות אלינו במסע. כל דבר שאנחנו נתקלים וחווים הוא אנחנו באותו רגע. ברגע שנפתחנו לחוויות חדשות נפתחנו לאפשרויות חדשות. ואז, אומר לנו דוגן – תזהרו. אל תגידו – או! הנה זה אני. זו בסך הכל חוויה רגעית (גם אם מאירה ונעימה) והמסע נמשך.
המסע הזה אמור להוביל אותנו לאמת מוחלטת ביחס למי שאנחנו. למי שהיינו לפני שהורינו נולדו.
התשובה לשאלה מה אנחנו אמורים לגלות משתרעת מהבנה עמוקה שאנחנו תהליך זרימת הייקום, גל באוקיינוס שעולה ונעלם ועד לזיקוק הקול, האיכות, המשאבים היחודיים שהזדקקו בנו עם השנים (סוג של עצמי מזוכך). להבנתי זה חיבור של שניהם. קחו יהלום או זהב טהורים. מצד אחד הם מסע בזמן של חומרים ואנרגיה ומצד שני יש להם את האיכות הטהורה שלהם. איכות זו מאפשרת להם נכוחות ממושכת ואיכותית בזמן היותם במצב הצבירה הנוכחי אבל גם זו, בסופו של דבר, משתנה וזמנית ותלויה בעיני המתבונן – משלם וגם באור שמאיר אותם….
רוצים להתחיל לשחרר את תפיסת האני המוגבלת?
תרגיל 1: המסת העצמי
בתרגיל הזה נגזים במידה צינית בתחושת התפקיד שלנו. תתחילו לתת לעצמכם הערות ציניות כמו: אני כל כך חשוב ש… מה היינו עושים בלעדיך.. אם לא הייתי קיים ביקום צריך היה להמציא אותי. תנו לציניות ולחיוך להמיס קצת את שריון האני.
״כשתבין, תראה שאתה שום דבר: ומכיוון שאתה שום דבר – אתה הכל״ (קאלוי רינפושה – מאסטר טיבטי).
תרגיל 2: מיינדפולנס והתפוגגות העצמי.
הקדישו יום לתרגול שבו תתבוננו איך העצמי נוצר.
בכל חצי שעה בדקו מה מצב תחושת העצמי שלכם. מתי היא חזקה, מתי היא חלשה, מה גורם לה להיות חזקה / חלשה, איפה התחושה הזו מופיעה בגוף, איך אחרים מגיבים לה, איך היתה יכולה להיות החוויה ללא תחושת העצמי החזקה?
שימו לב מתי ביום תחושת העצמי אינה חזקה או נעלמת. לפני השינה אולי?
נסו באופן יזום להמיס אותה. שימו לב במה אתם נאחזים ואיפה אתם מרפים. נסו להפוך את זה קצת – להיאחז במה שאתם מרפים ולשחרר איפה שאתם נאחזים. נסו לא לקחת דברים באופן אישי ולבדוק איך אתם מתפקדים כשתחושת העצמי חלשה.
שימו לה לתחושת העצמי בהקשר שלה לאחרים: כשמותחים עליכם ביקורת, כשאתם משווים את עצמכם לאחרים. שימו לב איך הזדהות חזקה גורמת לכם לפחד, לכעוס, להיות עצבניים והזדהות חלשה מאפשרת לכם לצחוק.
דמיינו עכשיו שאין עצמי. שכל החוויות שלכם הן סרט קולנוע. לא קשורות אליכם. אל תקחו אותן ברצינות. אתם הקהל. שימו לב איך כל השחקנים מתנהגים, כולל אתם. שימו לב איך החיים מתנהלים מבלי שאתם אוחזים בהם.
תרגיל 3: מדיטציה
מדיטציה היא התרגיל להכל. היא הבסיס. גם לפני שהתחלנו לחקור את העצמי לא היה לנו ברור עם איזה הבטים ב״עצמנו״ אנחנו מזדהים ולמה אנחנו מאמינים. הרבה קולות, תכתיבים ורגשות סותרים מנסים להשתלט על חיינו הפנימיים ואנחנו מוצאים את עצמנו מתפזרים. מדיטציה מביאה את התודעה הביתה. הקליקו להנחיות יסוד לתרגול מדיטציה