סיפורי ריטריט רסטוני: המדיטציה הראשונה של שרון

בטקס קבלת התואר: דוקטור למדעי המחשב שרון היתה שקטה במיוחד. הוריה ואחיה היו נרגשים. חבריה וחברותיה מהטכניון שסיימו דוקטורט באותה שנה היו אנרגטיים ומרוצים מעצמם ואילו היא ישבה בשקט על מדרגות האבן של אמפי הטכניון. גם כשקראו לה לקבל את תעודת התואר, שסיימה בהצטיינות, לא עלו בה אותם רגשות של אושר שהציפו את מי שסביבה. 

לאחר סיום הטקס ליוותה את משפחתה לרכב שבחניה, נפרדה מכולם בנשיקה ובחיוך מאולץ ונסעה לדירתה שבכרמל. עידו, בן זוגה בחמש השנים האחרונות, שרת במילואים בלבנון ומועד סיום לשירות לא נקבע. מזגה לעצמה כוס יין לבן, התיישבה על הספה ורק רוח קלה מהיום הפרה מעט את השקט. 

כשהתעוררה בבוקר על הספה ראתה שאפרת שלחה לה הודעה. ״יש עוד שני מקומות בריטריט רסטוני של ענב וזיו״ היה כתוב בה.

״מה זה ריטריט ואיפה זה בכלל רסטוני?״ סמסה שרון. 

״אסביר לך במטוס״ אמרה אפרת. ״תשרייני לך ביומן: 14-20 ביולי ותביאי בגדים קלילים ומחברת. הלפטופ יכול לנוח בבית. אני קונה לנו מתנה לסיום התואר. ביי בינתיים״. 

ביום שלישי, ה – 15 ביולי, מצאה את עצמה שרון, דוקטור למדעי המחשב ומנהלת פיתוח בחברת סייבר, בחדר אחד עם אפרת, ים מבצבץ מהחלון ושעון מעורר שמצלצל ב – 7:00. 

״קומי״, אמרה לה אפרת, ״מדיטצית בוקר עם זיו.״ 

״מדיטציית מה עם מי״? 

״עם זיו. המורה שמעביר כאן את שעורי המיינדפולנס״.

״ ומה לי בדיוק עם מדיטציית בוקר ב – 7:00? לא נסענו לחופשה יוונית?״ 

״ נסענו והיא מתחילה עכשיו. בואי.״ 

לאט לאט התקבצו משתתפי.ות הריטריט והתיישבו בחצי מעגל, השמש עולה מהים וזיו יושב על כרית מולם ולידו זוג פעמונים טיבטיים. גם עליו ניכרו סימני השכמה לאחר שעד אתמול באחת עשרה בלילה עוד עסק בצליחת גלי בורסת ניו יורק הסוערת. נתן לכולם להתיישב בנחת, סקר את הקבוצה והחל לדבר. 

״היום הוא היום הראשון שלנו לריטריט. יום אלמנט האדמה בו נגיע ונכנס הביתה. 

אלמנט האדמה מתמקד בסביבה הפיסית, בדרך שבה אנחנו מזינים את עצמנו (תודעה וגוף) ומתחברים לאדמה עצמה. 

תרגול אלמנט האדמה מאפשר:

להיות מחוברים יותר לגוף שלנו,

לשפר את הבריאות שלנו,

לנקות את הגוף שלנו מרעלים: כימיים ומנטאליים,

להבין טוב יותר איך להשתמש בפיזיולוגיה של הגוף,

להתחבר לטבע,

ליצור בית לתודעה שלנו,

לפעול לטובת עתיד חיובי,

לקבל בהירות לגבי החיים שאנחנו רוצים.

אדמה יודעת להכיל הכל: טוב ורע, חזק וחלש. 

אדמה קיימת תמיד, בין אם משגשגת או צחיחה. היא שליווה ללא קשר למזג האוויר. היא הבסיס היציב שלנו – הבית שלנו. 

אלמנט האדמה מאזן אותנו, מכיל ומחזיק אותנו, מרפא אותנו בחומו ונותן לנו להרגיש שייכים.״

זיו דיבר ושרון מצאת את עצמה מקשיבה. המחשבות לקחו אותה אל שנות נעוריה, לפני שהתגייסה ל – 8200 ומרוץ הקריירה התחיל. השמש המלטפת העניקה לזכרונות רכות נעימה. השאלות ״איפה אני ולמה אני פה״ עזבו אותה לרגע. דבריו של זיו המשיכו להישמע ברקע כאילו הם שם באוויר, ללא קשר אליו ולשאר משתתפי הריטריט.

״עצמו את העיניים״, אמר זיו, ״וקחו ארבע שאיפות ונשיפות איטיות ועמוקות במיוחד״.

שרון מצאה את עצמה עושה זאת. 

״ועכשיו נרפה את הגוף״, הנחה אותם זיו לכמה דקות של הרפיה.

שרון הרגישה איך היא מתחילה להשיל מעליה עומסים כל כך כבדים שהעמיסה על עצמה בשנים האחרונות. חשבה לרגע על עידו שבלבנון ודמעות געגוע ודאגה זלגו מעיניה. באופן מפתיע היא לא טרחה לנגב אותן. נתנה לשמש לעשות את שלה. 

״ועכשיו נפנה את תשומת הלב שלנו לנשימות״ המשיך הקול שבאוויר לדבר בטון מרגיע. איפה שהנשימה מורגשת עכשיו, לשם נכוון את תשומת הלב ונניח אותה בעדינות״. 

שרון מצאה את עצמה נושמת מבית החזה. מערבולת של רגשות ניסתה למצוא שם סדר ומקום. לרגע היא לא הבינה איך המילים: אדמה ובית ביחד עם השמש וההרפיה לקחו אותה פתאום לכל המקומות האלו שהיו עמוקים כל כך בפנים. 

״ופשוט תעקבו אחר הנשימות״ אמר זיו. שימו לב לאוויר שנכנס ולאוויר שיוצא. אשוב לדבר אליכם בעוד שלוש דקות. 

שרון ניסתה להתמסר להנחיה. לרגע היא הציצה על אפרת שישבה אסופה על הכרית שלה וחיוך על פניה. סגרה את העיניים וחזרה לעקוב אחר הנשימות. מחשבות ושאלות צצו מעצמם.ן. ״מה עם עידו? מה אני עושה עכשיו, אחרי שסיימתי דוקטורט? הגיע הזמן שנתחתן ואכנס להריון? מה באמת אני רוצה? ואיך המדיטציה הזו בכלל תעזור לי ומה נעשה פה עוד חמישה ימים?״

כמו גלגל הצלה הגיע הקול של זיו: ״מחשבות באות והולכות. כל שצריך הוא לשים לב למחשבה שהגיעה, לשחרר אותה לאוויר ללא שיפוטיות ולחזור לעקוב אחר הנשימות״. לאט לאט המחשבות יפחתו ותוכלו לעקוב אחר הנשימות בפחות מאמץ. בואו נשב בשקט עוד 5 דקות ונתרגל זאת.״ 

צלצול הפעמונים הטיבטיים הודיע על סיום התרגול. שרון לא ידעה כמה זמן באמת עבר ומה בדיוק קרה בחמש הדקות האלו. אולי נמנמה תנומת בוקר? אולי היתה באיזה מקום לא מוכר? היא פתחה את עיניה כשחיוך קל על שפתיה. השמש כבר טיפסה לשמיים ואגלי הטל התאדו. 

״אל תמהרו לתייג את המדיטציה שחוויתם.ן.״ אמר זיו. פשוט תהיו עם ההרגשה. אפשר לרשום במחברת תובנות ומחשבות שלא תרצו שיעלמו. 

״איזה בית יהיה לעידו ולי?״ רשמה שרון והתחילה לרשום שטף של מילים.

״אסף הכין לנו פת שחרית ואז נתרגל יוגה עם ענב״ אמר זיו. ״אנחנו נמשיך בשעור הערב.״

״טוב״, אמרה בליבה שרון. ״מוכנה להמשיך״. חיבקה את אפרת ואמרה: ״תודה, אני אוהבת אותך. בואי נלך לאכול פת שחרית״.

להצטרפות לחוויות הריטריטים הקרובים הקליקו כאן